הסיפור שלי

הסיפור שלי

(או מסע במנהרת הזמן)

ילדותי הראשונה או “מי נגד מי”?

ולמה לא בעד? כי ככה. בהמשך יתבהר.

בעצם, עוד כשנולדתי התנגדתי לעצם קיומי.

כשנולדתי – קולי לא נשמע! הכל הוחלט בשבילי; שם, גיל, מגדר, לאום, דת, מדינה, משפחה, שפה, תרבות. לא באתי לעולם בקלות. פלא שהתנגדתי לצאת ממרחב הנוחות החמים והנעים? לגמרי לא מפתיע; גם לא העובדה שזו היתה לידת עכוז ושהצוות הרפואי השתמש במלקחיים כדי לשלוף אותי החוצה. מורדת מלידה!

כילדה, התבוננתי בעולם בהשתאות מופלאה. כל כך הרבה חושים, צבעים, אנשים, חוויות חדשות. חוויתי חופש. חופש להיות, לחוות, ליצור, אבל כל שלב של גדילה הביא עימו חוקים ותנאים; התניות חברתיות, תרבותיות, ביולוגיות, פיזיולוגיות. כל כך הרבה התניות. זה הרגיש כמו אבן ריחיים על צוואר, כמו שלשלאות כבדות, כמו כלא. מה מותר, מה נכון, מה מתאים, מה הולם, מה ראוי, מה מצופה, מה טוב – ומה לא! ותחושת החופש התמוססה משנה לשנה.

לא זכורה לי קבלת פנים והדרכה לקראת החיים עצמם. היה יכול להיות נחמד להתקבל ע”י משלחת; “נעים מאד, את תמר! ברוכה הבאה לכדור הארץ ולחיים עצמם. חשוב שתזכרי שזה ג’ונגל, לא עולמו של וולט דיסני, למרות שנדמה שכן. יש לך זמן מוגבל מאד על הפלנטה הזו, ולא משנה מה תעשי, גזר הדין הוא מוות”. כן, ריאליטי צ’ק לתינוקות. נכון, אבל…אז הייתי מוותרת על חדוות הגילוי (למרות שהיא לא תמיד כל כך עולצת).

החיים עצמם פרק א’ (או “ויה דולורוזה” למתחילים)

אז צעדתי במסלול שהוכתב לי מראש, לכאורה; בי”ס, בגרויות, צבא, טיול בחו”ל, תואר ראשון, נישואים, ילדים, תואר שני, עבודה, מעברים ולחץ. הרבה לחץ. שנים של חיים בתוך הראש. ואיפה הלב? הלב מזמן התנתק, עוד בילדות. היה לו יותר מידיי להכיל. נולדתי כאמפאת’ית עם רגישות גבוהה להכל.

עוד כילדה נמשכתי לעולם המיסטי, הרוחני, המטאפיזי. אז, לא היו לי כלים להכיל את כל התחושות, הרגשות והחושים ולכן, באופן מודע או לא, הנחתי את הכישורים האלה בצד.

החיים עצמם פרק ב’ (או איך מורידים פאניקה?)

מסע ההתעוררות לעבר עצמי החל בגיל 33 כשהבלתי נסבלות של הקיום הכתה במלוא העוצמה בדמות נבוט של חרדות, דיכאון ומחיר בריאותי גבוה של סטרס מתמשך. ואז זה בא. משבר רפואי, כמה מחלות כרוניות אוטואימיוניות מגורם לא ידוע בהן הגוף תוקף את עצמו, והחיבור מחדש לגוף, לנפש, לרגש ולרוח.

מה זה אומר להתעורר? להקשיב לעצמי; מה אני מרגישה? מה אני צריכה? מה אני רוצה? מה אני חולמת? מה אני! יש גוף, יש נפש, יש רגש, יש רוח. מה עושים עם כל זה.

פרק ב’ מכיל בתוכו: הגירה, שינוי מקצועי, גירושין, תאונת דרכים, למידה ללכת מחדש והליכה בדרך חדשה, הדרך שלי!  יש מחיר לאי הליכה בתלם אבל התמורה שווה כל צעד.

כמטפלת הוליסטית למדתי לכבד ולהעריך את מי שמולי ואת הקצב והמסלול המיוחדים בהם הם צועדים. כמטופלת בשיטות שונות למדתי את עצמי לעומק ולימדתי את עצמי במהלך השנים לאהוב את המכלול שבי על כל רבדיו. הרבה מטפלים שפגשתי עסוקים בנתינה בלבד, אבל הקבלה חשובה לאין ערוך. דרכה פגשתי את עצמי. במסע הזה, חוויתי חושך גדול, בדידות אינסופית ותהומות של עצב ללא תחתית, אבל ללא זה, ללא החושך, לא הייתי מבינה לעומק מה באמת חווים אנשים שסובלים מדיכאון וחרדות.

עזרתי לעצמי בשיטות טבעיות שונות, ע”י: שינוי תבניות מחשבה, שינוי הרגלים, הגדרה מחדש של רצונות, צרכים ומילים, נשימות, תנועה, מגע, דמיון מודרך, הקשבה אקטיבית, מדיטציה ותקשור, צבעים, צילום, יצירה, כתיבה, תזונה, הזנה עצמית, חיבור לילדה הפנימית, נתתי מקום לרגשות ופחדים והבנתי את המקור שאיפשר לי לרפא את הפצעים האלה שאינם רלוונטים יותר להווה אבל חלק בלתי נפרד ממה שיצר אותי, ובעיקר דרך כוונה שיוצרת אמונה בעצמי, בדרך, בחיים.

לימדתי את עצמי להדליק את האור וגמלתי את עצמי מהחשיכה ע”י אהבה עצמית, שמאפשרת לי לחיות את חיי באיזון, חופש, מימוש, העצמה ובריאות.

זו ילדותי השניה! (או פרזנט פרוגרסיב)

היום, עכשיו, ברגע זה – כל מה שמתממש הוא מתוך אהבה עצמית. אל עצמי קראתי ממעמקי הלמעלה…ולשמחתי הקשבתי ובאתי אליי. איך זה מרגיש? כמו לחזור הביתה.

כיום, אני מכשירה אנשים שרוצים להתחבר למקור הזה בעצמם, לאהבה עצמית. אני עושה את זה דרך טיפול אינטגרטיבי שמשלב את כל הידע והניסיון שצברתי ב 20 השנים האחרונות – בתחום טיפולי הגוף, האנרגיות, הרגש והנפש, כולל תקשור והדרכה למציאת הייעוד הנשמתי.

איך משנים עצב קיומי לשמחה קיומית? איך נגמלים מהחושך? על כך בבלוג האישי. התקרבו…אם תרצו להידבק בחיידק האהבה העצמית.

error: Content is protected !!