(מי מפחד/ת מרגשות? (או אין אור בלי חושך

(מי מפחד/ת מרגשות? (או אין אור בלי חושך

באחת משיחותיי על דיכאון ורגשות, אמר לי קולגה בעבודה: “אני חוויתי דיכאון פעם ואני לא חוזר לזה!” ב”זה” הוא התכוון לרגשות הקשים; עצב, חוסר אונים, כעס, נואשות, פסימיות, טינה, ריקנות, פחד, אכזבה, בושה, רחמים עצמיים, תיעוב עצמי ועוד. דיכאון הוא לא מצב חד פעמי ואין עליו שליטה באמת. אנחנו מאמינים שאם נימנע מלהרגיש את הרגשות הקשים, נהיה ‘בסדר’. אבל אם המחיר של להיות ‘בסדר’ הוא לא להרגיש כלום, הייתם מוכנים לשלם אותו?

עבורי רגש הוא חוליה שמחברת אותי לכל רמות ההוויה. מה הייתם מעדיפים; להרגיש הכל או לחיות חיים שלמים בלי להרגיש? דיכוי הרגשות והדחקה שלהם עלול להוביל לדיכאון. המשוואה היא פשוטה: ככל שתביעו יותר, תדחיקו פחות. ככל שתקטינו את הפער בין עצמכם האישי, האותנטי, הפנימי, לעצמכם החיצוני/ייצוגי, החברתי/מקצועי – כך יקטנו ההדחקה והדיכוי העצמי.

ככל שתגלו יותר ותסתירו פחות,

ככל שתהיו כנים יותר ותשקרו פחות,

ככל שתגלו נאמנות לעצמכם יותר ותרצו אחרים פחות,

ככל שתקשיבו לעצמכם יותר ולעצות של אחרים פחות –

כך תגדילו את מינון השמחה ותקטינו את מנת הדיכוי העצמי.

הדיכאון משתלט כשהאטימות לעצמכם היא בשיאה! בנקודת זמן זו החושך פורץ במלוא אורו. רגשות כואבים, קשים ואפלים הם בסדר! אם נאפשר להם להיות נוכחים ולעבור דרכנו בזמן שלהם. אם נזכור שהם זמניים, חולפים ומתפוגגים יותר מהר כשאין התנגדות ויש התמסרות. אם לא נרשה לעצמנו להרגיש את קשת הרגשות כולה, גם את הרגשות האפלים ביותר, לא נהיה מסוגלים להרגיש שמחה טהורה. אלה מביניכם ששהו זמן מה במצב ההכרתי השואב הזה, מבינים מה זה לגרד את התחתית, להגיע לנקודת האפס שלך, להתחיל כל יום מחדש. חלק מאיתנו שרויים בדיכאון מבלי לדעת שהם מדוכאים וחלקנו מסתירים את הדיכאון כי מתלווה אליו סטיגמה חברתית של “מחלת נפש”. כל מחלה שהיא, פיזית או נפשית, היא הזמנה לאינטרוספקציה והזדמנות לשינוי פנימי.

בזמן מסעותיי הארוכים בעולם הזה, ‘העולם התחתון’, הבנתי שאין באמת חושך! פשוט חסר אור. כל מה שנדרש הוא להדליק את האור, להרים את המתג, להצית את האש! זה בידכם וזה יותר פשוט ממה שאתם חושבים.

כהרגלי בכל פוסט מגיע שלב התרגול העצמי. ניהול רגשי הוא מיומנות נרכשת. איך תדעו שהרגש מנהל אתכם ולא להיפך? שינויים תכופים במצב הרוח, אימפולסיביות ותגובתיות – לעומת איזון רגשי ובחירה מודעת של מילים.

התרגיל הבא הוא תרגיל בסיסי בסדרה של תרגילים שנועדה לעזור לכם להתמקד בעצמכם ולהבין את עצמכם דרך זיהוי הרגש.

השתמשו בתרגיל הבא בזמן אמת; כשמישהו אומר או עושה משהו שדורך לכם על יבלת, שמשפיע לכם על ההרגשה, שמזיז אתכם מהמרכז, שמוציא אתכם מאיזון רגשי, שמהווה טריגר לרגשות קשים שצפים פתאום, שנוגע לכם בפצע ישן שעדיין לא ריפאתם – כנסו פנימה, הביתה – לגוף.

כשזה קורה, שימו לב לתגובות הגופניות לפני שאתם מזהים את הרגש. מה התחושות בגוף? לדוגמא: נשימה מואצת, הדופק עולה, חום פנימי, תחושת כובד בחזה או מועקה בבטן, כאב בצואר – רק שימו לב למיקום התחושה בגוף. עכשיו קחו כמה נשימות עמוקות והתמקדו במקום הזה בגוף במשך שתי דקות.

שלב שני הוא זיהוי הרגש: כעס, פחד, אכזבה, עצב וכו’. איך זה מרגיש? השתמשו במטאפורות ודימויים –

זה מרגיש כמו לבה רותחת, כמו אגרוף בבטן, כמו סכין בגב, כמו סטירת לחי, כמו נפילה לתהום. אני מוצאת שמשלים, אנלוגיות ומטאפורות הם דרך יעילה לתאר ולהביע רגשות שלעיתים קשה לתרגמם למילים.

השלב האחרון בהבנת עצמכם הוא פשוט לתת לזה להיות, להרפות עד שזה מתפוגג. דרך הקשבה, התבוננות ונשימות גם התובנות יגיעו. השתדלו להישאר עם התחושה שצפה בשקט עם עצמכם, ושימו לב לצורך שעולה למלא את הריקנות, לרכך את הכאב דרך הסחות דעת חיצוניות כמו; אוכל, אלכוהול, אנשים וכו. הכוונה בתרגיל זה היא להיות נוכחים בחוויה ולשים לב למה שעולה מבלי לנתח או לשפוט.

ככל שתתרגלו את הרצף הזה בזמן יציאה מאיזון רגשי, כך תוכלו לזהות ולהבין את הרגשות, התבניות והפצעים שמנהלים אתכם מהר ובהיר יותר.

תמי

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

error: Content is protected !!